שלום לכולם,
השבוע קיימנו את אחד הארועים המרגשים והמשמחים בעיני בשנת הלימודים - יום הדיאלוג. יום הדיאלוג הוא יום שכולו מוקדש לשיחות אישיות בין מורים לתלמידים. ליום אחד הכל נעצר – אין לימודים, אין הפסקות, אין שיעורים ואין מעבדות. אין גם כמעט "מורים" ו"תלמידים". יש בני אדם, שמדברים אחד עם השני.ה, מבוגרים עם צעירים.
המטרה שהצבנו ליום הדיאלוג הזה, שבכוונת מכוון קבענו אותו להתחלת השנה, לא היתה "שיפור הלמידה" ולא "הכנה ליום ההורים", לא "שיקוף ההשגים" ולא "מקצה שיפורים". המטרה היחידה של היום הזה היתה שיח אישי, להעמקת ההכרות בין המורים לתלמידים.
מטרת ההכרות הזו אינה בהכרח שיפור הלמידה, משום שמטרת בית הספר בעינינו אינה רק למידה. עבור תלמידים רבים, בית הספר הוא לא רק המקום לרכוש השכלה, אלא גם המקום העיקרי שבו הם נמצאים מחוץ לבית וחווים חוויות משמעותיות עם חבריהם. לכן, עלינו לדאוג לכך שבית הספר יהווה עבור התלמידים חוויה משמעותית וטובה. וכדי לספק חוויה כזו התלמידים צריכים קודם כל להרגיש "נוכחים". להרגיש ולדעת שהמבוגרים בבית הספר – המורים – רואים אותם, מכבדים אותם, מקשיבים להם, ונהנים לשוחח איתם.
לכן, יום הדיאלוג הוא גם חוויה נעימה, אבל הוא גם חשוב מאין כמוהו. עולות בו סוגיות מרתקות שמעסיקות את התלמידים. לעיתים עולים בו גם קשיים, התלבטויות, חלומות ושאיפות, שהשיתוף בהן מאפשר גם לתלמידים וגם למורים להרויח רווח אדיר מהקשר שנוצר. זה מה שקרה לי ביום הדיאלוג האחרון, לי ולעוד מורים רבים. חלק מהרגעים הללו יישארו איתי, ככל הנראה, עוד שנים רבות. זכיתי.
כן ירבו ימי דיאלוג, חוויות משמעותיות, ונוכחות אמיתית של התלמידים ושל המורים בבית הספר.
שבת שלום,
אילת